למה אנחנו מכניסים את המנורות שלנו לתנאי קיצון
חדרי אמבטיה הם בעצם סיוט עבור מוצרי אלקטרוניקה. ברגע אחד יש אדים כבדים, וברגע הבא – רוח קרה. זה סביבה שבה המוצרים פשוט מפסיקים לעבוד. יש קורוזיה, הבידוד נהרס, ולפתע יש לנו מנורה שאינה עובדת יותר. אנחנו לא סומכים רק על הנתונים הטכניים. “מושלם במעבדה” לא אומר הרבה כשיש מקלחת חמה במרחק של שלושה רגלים מהמנורה. לכן אנחנו מבצעים בכל מנורת אינפרא-אדום בדיקות לעמידות בתנאי לחות. המאבק נגד האדים כשהמנורות דולקות וכבות, החלקים העשויים זכוכית ומתכת מתרחבים ומצטמצמים. בחדר יבש זה לא בעיה, אך בחדר אמבטיה? האדים מוצאים כל סדק זעיר בחומרי האטימה. כשהלחות פוגעת בחוט הטונגסטן, המנורה נהרסת מוקדם מדי. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחדרי בדיקה. בעצם, אנחנו מדמים שנים של שימוש במקלחות עם אדים, במשך כמה שבועות בלבד. אם חומרי האטימה עלולים להיהרס, אנחנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בתקרה של הלקוח. הקפדה על כשלים “בלתי נראים” הלחות לא רק הורסת את הנורה, אלא גם פוגעת בחלקים החשמליים שלה. אנחנו עוקבים בקפידה אחר זרימת הזרם. המנורה עשויה להיראות בסדר בבדיקה מהירה של המתח, אך לאחר 500 שעות של שהייה בסביבה לחה? אז נחשף האמת. אנחנו בודקים האם יש סימני קרבניזציה ושבירה של החוטים החשמליים. המטרה היא לוודא שהמנורה תישאר בטוחה ויציבה, גם כשהיא נמצאת בסביבה לחה. מציאת הנקודה האידיאלית תמיד יש סכסוך בין חום לבין תוחלת החיים של המנורה. אם אנחנו מגדילים את ההספק, הזכוכית מתרחבת יותר. זה יוצר לחץ על חומרי האטימה, מה שמאפשר ללחות לחדור פנימה. זו בעיה מורכבת. על ידי ביצוע בדיקות אלו, אנחנו מפסיקים לנחש. אנחנו מבדקים את חומרי האטימה עד לגבולותיהם, כדי לגלות בדיוק איפה הם נהרסים. כך אנחנו מקבלים מנורה שמחממת את החדר במהירות, אך באמת עמידה לאורך זמן. אנחנו לא סומכים על נוסחאות מתמטיות לחישוב תוחלת החיים – אנחנו פשוט מבדקים את המנורה עד שהיא נהרסת.